ויסות רגשי וקשיי שליטה עצמית: מה זה ואיך זה קשור אליכם?
יש ילדים שכל דבר קטן הופך אצלם לדרמה גדולה. אכזבה קטנה, התמוטטות. „לא” אחד, סערה. כל בקשה מייצרת טריגר והתקף זעם, וכל מעבר בין פעילות לפעילות הופך למלחמה.
זה לא „עקשנות”. זה לא „גחמות”. זה קושי בוויסות רגשי. ויכולת ויסות היא לא משהו שנולדים איתו, זה שריר שצריך לאמן אותו. הוא מתפתח מגיל קטן באמצעות בקשות, התייחסות נכונה לבכי, חיבוק (אבל לא עיטוף יתר), ואתם, ההורים, הארכיטקטים הראשיים של הוויסות הרגשי של הילד שלכם, ושל היכולת שלו להתמודד ולהסתגל.
מה זה בכלל ויסות רגשי?
ויסות רגשי הוא היכולת לחוות רגש חזק, כעס, תסכול, אכזבה, עצב, ולא להיסחף אחריו לגמרי. לחכות. לעכב תגובה. לחשוב לפני שפועלים.
ילד עם ויסות רגשי טוב יכול לשמוע „לא” ולהתאכזב, בלי להתפרק. ילד עם קושי בוויסות, הרגש מציף אותו מיד, וההתנהגות מגיעה לפני המחשבה.
שליטה עצמית היא הצד ההתנהגותי של ויסות, היכולת לעצור, לחכות, לבחור איך להגיב. שתיהן מתפתחות יחד, ושתיהן נבנות מתוך מה שהילד רואה ומנסה עם ההורים שלו.
ואיפה אתם נכנסים לתמונה?
המחקר ברור, וגם השטח מראה: הורים משפיעים על ויסות הרגש של ילדיהם דרך שלושה מנגנונים, הילד צופה בוויסות של ההורה, דרך ההתנהגות ההורית בזמן רגש, ודרך האקלים הרגשי של הבית.
במילים פשוטות, הילד לומד ויסות מכם. כל יום. בכל סיטואציה.
- כשאתם מאבדים שליטה ברגע הקשה, הוא לומד שרגש חזק = אובדן שליטה.
- כשאתם פותרים עבורו כל תסכול מיידית, הוא לא לומד לשאת אי-נוחות.
- כשאתם עוטפים יתר על המידה ולא נותנים לו להתמודד, הוא לא מפתח את השריר הרגשי.
ויש גם כיוון נוסף שפחות מדברים עליו: הורות שמוגדרת ביתר שליטה ויתר התערבות עלולה לפגוע ביכולת הילד לפתח ויסות עצמאי, כי הוא פשוט לא מקבל הזדמנות לתרגל.
כי הילד שלכם לא צריך הורה מושלם. הוא צריך הורה שמווסת.
מתקשים לשמור על ויסות בתוך הסערה? זה בדיוק מה שאני כאן בשבילו.
המידע באתר הוא המלצות כלליות בלבד שנכתבו מניסיון, מלמידה ומחקר, ואינו מחליף ליווי מקצועי אישי.
